פסק-דין בתיק ת"ק 001654/04

התובע, נהג מונית, הגיש תביעה כנגד הנתבע ומבטחתו בגין נזקים שנגרמו למוניתו ( להלן: "המונית") בתאונה שאירעה ביום 25.11.03.

הנתבעים הגישו כתב הגנה, והנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו למכוניתו בתאונה הנ"ל.

לאחר ששמעתי את עדויות התובע, הנתבע, אביו של הנתבע ובן דודו של הנתבע שנסע  במכונית ( להלן: "אסף"), ועיינתי במסמכים ובתמונות שהוגשו על ידי הצדדים, הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן.

במועד הנ"ל, עצר התובע את המונית בנתיב השמאלי בכביש איילון פינת יוספטל בבת-ים. בעת שהאור ברמזור התחלף לירוק, החל התובע בפניה שמאלה, ולפתע עקפה המכונית את המונית משמאלה  ותוך כדי כך, התנגשו שני כלי הרכב . המונית ניזוקה בכנף שמאלית קדמית, בקרבת הדלת הקדמית של המונית, ואילו המכונית ניזוקה בדופן ימני.

איני מקבל את טענת הנתבע ולפיו הוא נהג בנתיב השמאלי בו מותרת הנסיעה ישר ושמאלה, ואילו הנתבע נהג במונית בנתיב האמצע בו מותרת נסיעה ישר בלבד וכי התובע פנה שמאלה מהנהתיב האמצעי.

למסקנה זו הגעתי, הן נוכח העובדה שהתובע מתגורר בקרבת מקום ועל כן הוא מכיר את נתיבי הנסיעה, הן לאור התרשמותי מעדותו של התובע, והן לאור התמיהות שעלו באשר לגרסת ההגנה.

מוזר בעיני, על כי התייצב לעדות אסף, בן דוד של הנתבע, ולא התייצבו לעדות שני נוסעים נוספים שנסעו עימו במכונית. זאת ועוד, לטענת אסף, הוא לא ראה את התאונה שכן אותה שעה פניו היו מופנים לאחור בשל שיחה שניהל עם אחד הנוסעים שישב במושב האחורי.

מוזר בעיני,  על כי אביו של הנתבע לא מצא לנכון להסתפק בקבלת גרסתו של בנו - הנתבע, באשר לנסיבות אירוע התאונה וכי הוא ביקש לוודא, נסיבות אלו, באמצעות פגישה שיזם וקיים למחרת היום עם התובע.

מוזר בעיני, על כי היה על האב לשכנע את התובע כי גרסתו באשר לאירוע התאונה, דהיינו כי המונית נעקפה משמאלה בעת שנסעה בנתיב השמאלי, אינה סבירה. משזו היתה גרסת התובע, מדוע היה צורך לנסות ולשכנעו באשר לאי סבירות טענתו, שכן באם אכן לא כך הוא הדבר, חזקה כי גרסת התובע בכזב יסודה, ועל כן לא ברור מדוע היה מקום לקיים פגישה על מנת לשכנע אדם כי גרסתו אינה סבירה ואף שקרית .

להערכתי, הנתבע היה עסוק בשיחה עם ארבעת הנוסעים האחרים ברכב, ולא נתן את דעתו, כנדרש, לתנאי הדרך.

כן מוזרה בעיני, טענת האב ולפיה רק לאחר הפגישה שהתקיימה בינו לבין התובע התקשר אליו התובע וטען  כי נגרם נזק למונית. אין זה סביר כי התובע לא העלה טענה זו כבר באותה פגישה, שעה שלמעשה אין מחלוקת כי המונית ניזוקה בתאונה.

סוף דבר - הגעתי למסקנה, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע בלבד, ועל כן הנני דוחה את התביעה שכנגד.

התובע הגיש חוות דעת שמאי ולפיה עלות תיקון הנזק מסתכמת ב-2,607 ש"ח. יצויין כי התובע לא תיקן את המונית. כן נשא התובע בשכר טרחת שמאי בסך של 342 ש"ח בתוספת מע"מ.

בהתחשב בעובדה שהתובע לא תיקן את המונית- הנני מעריך את עלות התיקון בפועל בסך של 1,800 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט שמאי בסך של 342 ש"ח ועל כן סה"כ נזקי התובע כפי שהוכחו בפני מסתכמים ב- 2,142 ש"ח.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,142  ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט לרבות אגרה בסך  כולל של 700 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 21 יום ממועד המצאת פסה"ד לידי הנתבעת.

פסה"ד ישלח לצדדים בדואר.

רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום ‏א' סיון תשס"ד , ‏21 מאי, 2004 בהעדר הצדדים